אין דברי תורה מתקיימין אלא במי שממית עצמו עליה שנאמר (במדבר י”ט י”ד) זאת התורה אדם כי ימות באהל (ברכות סג ע"ב) נא להכיר את דוד. לפני כמה שנים, הייתי מרצה עם ידידי הקרוב על נושאים שייכים להשקפה יהודית בביתה של אישה מרוקאית ישראלית נלהבת. היא היתה מארחת אדיבה ואספה קבוצות גדולות של אנשים לבוא לשמוע את הסמינרים המרתקים שלנו. התוכנית היתה הצלחה אדירה, משאירה את כולם מחוזקים ומעוניינים. בעלה, דוד, גם כן בא לשיעורים, אבל היה ברור שהוא לא התעניין כל כך. הוא היה נכנס לחדר בנימוס עם הכיפה שלו וניסה כמיטב יכולתו להקשיב להרצאה. אבל מייד כאשר השיעור הסתיים, הוריד את הכיפה. סמינר אחר סמינר, נראה כאילו שום דבר לא נגע ללבו. הוא גם לא הניח תפילין וגם לא שמר שבת. הוא התיר לאשתו באדישיות לשמור שבת ולהמשיך כמו שהיא רצתה. נדמה שאין עם מי לדבר. הוא פשוט לא התעניין. יום אחד אשתו באה אליי. "אתה חייב לדבר עם בעלי!" היא התחננה. הסברנו שלדחוף אותו יותר מדיי לא תהיה החלטה חכמה, ושעדיף להתיר לו לגדול בקצב שלו, ואז היא הבינה. אבל, בהיותה אישה כה טובה, היא קיוותה שבעלה יתרצה ויאמץ ללבו את החיים היפים של יהדות שהיא כה הזדהתה איתם. היה אז החלטתי שננסה משהו חדש. לפני שכולם התאספו לשמוע את ההרצאה ההשקפית, אלמד שיעור קטן על גמרא. קויתי שאולי זה יעניין את בעלה. אכן, צדקתי. דוד התחיל לבוא לשיעורים. והוא אהב אותם. מאוד אהב אותם. בהתחשב ברקעו במחשבים, ההגיון וקווי המחשבה השיטתיים שהרכיבו את התלמוד נגעו ללבו. וכן, הוא התחיל לעסוק בלימוד גמרא ולהכיר יותר ויותר ביופיה ועומקה. ואז הגיע היום לסיום הש"ס: 28 בספטמבר, 1997. שאל אותו חברו, שהיה לו כרטיס מיותר, אם ירצה לבוא לסיום הגדול בנשאו וטרנס קלציום בלונג איילנד, ניו יורק, והוא הסכים. מוקף באלפי אנשים, דוד היה מהופנט במחזה הנפלא של יהודים שהתאספו לחגוג את ההשגה של כל מי שלמדו 2,711 דפי התלמוד. ואז הגיע הרגע שיניע אותו למסע המשנה את חייו. "האם כל הנמצאים למדו כל התלמוד במשך שבע וחצי שנים?" "אינני חושב שכולם עשו כן," ענה חברו, "אבל אני בטוח שאחוז גבוה מהם עשו כן." "האם כולם רבנים?" שאל דוד. "לא. הרבה מהם רופאים, עורכי-דין, טכנאי מחשבים ומומחים שונים." מקשיב לחברו בזהירות וקולט את המקשתת העוצרת נשימה של אלפי יהודים מסורים, דוד מאוד מרוגש. ואז הוא התחיל. למחרת בבוקר, הוא התחיל לבוא לשיעור דף יומי. וכן עשה למחרת. ולמחרת. ואז לשלושה שבועות ושלושה חודשים. אשתו ידעה שמשהו עורר בו השראה. אבל היא הופתעה מעל ומעבר כשהיא שמעה בדיוק מה הוא היה עושה וכמה רחוק הוא התקדם תוך חודשים ספורים. כל בוקר אחרי שיעור הדף יומי, הוא היה ממשיך להתפלל עם מניין ולהניח תפילין. אחרי שבע וחצי שנים, דוד לא היה רק צופה בסיום הש"ס, הוא היה משתתף. לומד במסירות את הדף היומי כל בוקר, הוא השיג משהו שלא היה עולה על דעתו לפני שנים. היה בלילה שלפני הסיום צלצלתי לביתו של דוד. אשתו הרימה את הטלפון. "רציתי רק לאחל לדוד מזל טוב על השגתו העצומה. אני כל כך גאה בו. אבל את, כאשתו, גם כן צריכה לדעת איזו זכות יש לך. בעלך הוא 'ש"ס אייד!' הוא מישהו שהקדיש שעות על גבי שעות לעבודה הכי יקרה ומשמעותית. " יכולתי לשמוע רק דמעות בקצה השני של הקו. "אני יודעת," אמרה, "תודה לך." אבל דוד לא עצר שם. הוא המשיך לסיים ש"ס פעם שנייה ולהתעמק יותר להבין את היסודות של כל קטע גמרא. עכשיו טכנאי מחשבים מומחה יותר ותלמיד תורה מעולה יותר, דוד עלה מעבר לדמיונותיו הרחוקים ביותר. היה זמן-מה אחר כך פגשתי דוד בסמינר במהלך שבועות. הוא בא להקשיב להרצאות הרבות שהיו. אבל ליווה אותו מישהו מאוד חשוב בחייו: החברותא שלו. "הרב," אמר, "אני מצטער שאינני יכול לבוא לשיעור שלך, אבל באתי לכאן עם החברותא שלי. אנחנו עוברים על ש"ס פעם שלישית בעיון, וקבענו זמן ללמוד עכשיו…" עכשיו אתם מכירים את דוד. לא משנה איפה הוא נמצא במסעו בחיים. יש לכל יהודי את ההזדמנות להסתובב ולסלול דרך חדשה. במיוחד בנוגע לתחום תלמוד תורה, אף אחד לא צריך להרגיש שהוא זקן מדיי או נבער מדיי. תמיד אפשר להתחיל לגלות את המושגים ולקחים היפים שמלמדת לנו התורה. אפילו רגעים ספורים באופן יומי מצטברים קמעא-קמעא עד שאדם משיג משהו שלא היה מאמין מעולם שהוא יכול בו. וכל זאת מפני שכל אחד מאיתנו בוודאי יכול להתעמק בתורה, לגעת במתנה הכי גדולה הניתנת לנו בעולם הזה. אכן, אתה הקטן יכול להיות גדול מעל לדמיונך. |
|||||
|
הרב דניאל קליש וימת אהרן שם בראש ההר (במדבר כ:כח) בתוארה איזה מנהיג גדול היה אהרן הכהן, כותבת המשנה שהוא היה "אוהב שלום ורודף שלום, אוהב את הבריות ומקרבן לתורה" (פרקי אבות א:יב). אך המשנה לא מגלה עוד. לא ברור לנו בדיוק איך עשה הצליח כל כך לטפח שלווה ולגשר את הפער בין אנשים לתורה. אבל הרמב"ם אינו מאכזב אותנו. בתובנה רבה, הוא מגלה את המתודולוגיה היעילה של אהרן, וכותב (שם): "אמרו שאהרן עליו השלום כשהיה מרגיש באדם שתוכו רע או שהיו מספרים לו שתוכו רע ושבידו עבירה היה מתחיל לו לשלום והיה מתאהב אליו והיה מרבה לספר עמו והיה האיש ההוא מתבייש בנפשו ואומר, 'אוי לי! אילו היה יודע אהרן צפון לבי ורוע מפעלי, לא היה מתיר לעצמו להסתכל בי כל שכן שידבר עמי. ואמנם אני אצלו בחזקת אדם כשר. לכן אני אאמת את דבריו ומחשבתו ואהיה חוזר למוטב' ונעשה מתלמידיו הלומדים ממנו." כמו שביאר הרמב"ם, אהרן הצליח לגרום לשינוי אמיתי דרך פיתוח קשר קרוב עמהם. הוא היה מתייחס אלהם בכבוד והערצה. כל מי שהוא מצא שהוא הרגיש היה צריך לשינוי באורח חייו, הוא יצא מגדרו להשקיע זמן ומאמץ בהם, וכיבד את אפילו בבן אדם המגונה ביותר. ובוודאי, היה זמן לא-רב עד שבני אדם כאלה התחילו לחשוב איזה סוג איש היה ממש מתעניין בהם. למה יתעניין מישהו כמו אהרן שהוא כל כך גדול, במישהו כמוני, שאני כל כך גס? נבהלו מחוסר ההתאמה בין התנהגותם אמיתי והאופן בו אהרן ראה אותם, ונשארו מרגישים נבוכים ומובנים שלא כהלכה. מה שבא אחר כך בצורה טבעית היה החשק לאמת את ראייתו של אהרן. במקום להמשיך בדרכיהם הרעות, היו פונים לתקן את התנהגותם. באופן פשוט, זהו היה המפתח להצלחתו של אהרן. בגישה שהרימה והעריכה את הזולת, הוא שיפר חיים ועיצב עתידים חדשים. אבל יש כמה בעיות, לכאורה. כידוע לכל מחנך מנוסה, אין תכסיסים או קיצורי דרך בנוגע לחינוך. תחבולה לא תגרום לתוצאות חיוביות. אז איך היה אהרן מועיל? למה לא חשד מישהו שאהרן פשוט עושה לו תחבולה? מסתבר שהיה אפשר להרגיש שאהרן לא ממש הרגיש בדיוק איך שהוא הציג. אולי, אחרי הכל, הוא היה מקרין חום והוקרה פשוט כדי לשכנע אנשים להשקפתו? אולי, בתקווה לעקור את דרכיהם המזלזלים, הוא היה מזייף חברות וחולק מחמאות צבועות? נוסף לכך, למה היתה התשובה למאמציו של אהרן הצהרה תקיפה, "אאמת את דבריו!" ברצותם להוכיח שאהרן צודק בשיפוטו של אופים, אנשים ביקשו לקחת את הצעדים הנדרשים להשתפרות. אבל למה לא היתה התגובה בדיוק להיפך? למה לא הרגיש כל אחד, "אהרן הוא שופט לקוי של אופי וטועה בהערכתו של האופי שלי"? מה גרם לתשובה להיות של חיזוק במקום פסימיזם ציני? אולם באמת, אהרן היה נדבק באחד מהעקרונות הכי גדולים בהוראה ואימון אישי חיוביים. בדברי שלמה המלך, החכם מכל אדם, "אל תוכח לץ פן ישנאך הוכח לחכם ויאהבך" (משלי ט:ח). שואל הר"ן (מפרש מתקופת התלמוד), מה זאת אומרת, שלא להוכיח את הלץ? כמו שיש מצוות עשה להניח תפילין ולזכור את השבת, יש חיוב להוכיח כפי הנצרך. אז איך יאמר שלמה המלך שתוכחה היא רק בשביל החכם? בתשובה לשאלה הזו, הפשוטה אבל חודרת, המהר"ם שיק מפרש את דברי הפסוק בצורה כה יפה. בוודאי יש צורך לכל יחיד לקבל, בזמן ובמקום הנכונים, הדרכה והתייעצות חיוביות. אולם שלמה המלך מדבר על רעיון אחר לגמרי. איך תראה את האדם שאתה מוכיח אותו? באיזו גישה תתייחס אליו? בתשובה לכך אומר שלמה המלך, "הוכח לחכם." אם אתה רואה את האדם שאתה מוכיח כמו "לץ," מישהו לקוי, מוטרד וכישלון, לא רק שדבריך יידחו, אלא יגרמו לתרעומת. מאידך, אם תראה את האדם כמו "חכם" -- כלומר חשוב, מסוגל ומאוד מכובד -- אזי דבריך יתקבלו בחום. תהיה אהוב ועצתך תישמע. וזה משום שהיה מנוסח בהערצה, כבוד ותשומת לב אמיתיים. כשאהרן הסתכל ביהודי אחר, הוא ראה יותר מהנראה לעין. הוא הכיר שכל יהודי בתוך-תוכו שואף לחיות חיים ישרים ומוסריים בהתאמה למצוות התורה. הוא ראה מעבר למראה החיצוני והביט בפוטנציאל ויופי שלהם בפנים. ובאמת, זהו האדם האמיתי שהוא הסתכל בו. מסתתר מאחורי לכל גסות האופי היה האבן חן של יהודי. "בתוך-תוכך," אהרן רמז אל האדם, "אתה מישהו עם יכולת וגדלות עצומות." אהרן לא היה מעמיד פנים. הוא פשוט דיבר אל האדם כפי תכונתו האמיתית הפנימית של יהודי טהור. לעניין זה מחוותיו האמיתיים של אהרן הצליחו. האיש הבין שאהרן היה צודק. "אני כן חשוב וכן יש לי משהו להציע. אני עכשיו אתמקד באמיתת דבריו. מכאן הלאה, אני אבקש להשתפר ולקלוט את לימודיו של אהרן." הצורה בה אהרן שינה את אחרים ואנו משנים את אחרים היא לאפשר את כל אחד לראות את הטוב בעצמם. מתוך שמדגישים את יוקרתם הפנימית וגורמים להם להרגיש מוערך, חשוב וחביב, דברי ההדרכה שלנו ייכנסו לאוזניהם בנעימות ובשלום ויגיעו לליבם. |
|||||
|
הרב בכיר וורן גולדשטיין יען לא האמנתם בי (במדבר כ:יב) "האם יש עוד יהודים בעולם?" זוהי השאלה ששאלה נכדתה את קיילי ריי קודם שבת העולמית. פרנלי, נבדה היא עיירה קטנה עם כמעט עשרים אלף תושבים בסה"כ. כמעט שאין יהודים שם. אבל קיילי ריי היא אחת מהם. קיילי ריי היגרה לשם לפני כמה שנים מאוסטרליה לגור עם בניה ונכדיה. היא לא ידעה על שום יהודים אחרים בעיר כלל. ואז היא שמעה על שבת העולמית, ואיחלה שהיא תוכל להושיט יד ליהודים אחרים. אך היא לא ידעה לאן לפנות משום שלפרנלי אין ארגון יהודי, אין בית כנסת ואין בית ספר יהודי. היא פרסמה הודעה באינטרנט על השבת העולמית, וכתבה בה, "אם יש יהודים בפרנלי, בבקשה להתקשר לקיילי ריי בשביל השבת העולמית." שש משפחות התקשרו אליה. כולם באו יחד, וכל משפחה התרימה משהו אחר. משפחה אחת הביאה כוסות קידוש, אחת סיפקה פמוטים מורשים, ואחת סיפקה תענוגי שבת טעימים. "ועכשיו," אמרה קיילי ריי, "הנכדה שלי יודעת את התשובה לשאלתה." מוק בתוך כל יהודי יש שאיפה להתדבק בד' ובמסורת התורה היפה שלנו. כולנו "מאמינים בני מאמינים." לעולם אסור לנו להמעיט בערכו של הכוח משבת אחת לגעת לחיי יהודי, דבר אחד של תורה לעורר להתפתחות רוחנית של יהודי או אפילו של אדם אחד לשנות את העולם. נדרש רק צעד אחד קטן. וכהרף עין, הצעד הקטן ההוא יתגדל לזינוק ענקי.. |
|
מסר קצר מאת הרב משה שפירא זצ"ל מפרש כי לאור נס קריעת ים סוף, יש משמעות נוספת לכינוי של בני ישראל "עברים." אפשר לקרוא אותה כמו קיצור של שתי מילים - עבר ים. לא רק שהיהודים חוו את המאורע הנפלא של קריעת ים סוף, אלא הוא מגדיר אותם. אנחנו עם אשר קיומו הטבעי מתרחב לעל-טבעי. אנחנו עם שחיים מעל ומעבר למסגרת הטבע. מעולם ועד עולם, אין אנו מוגבלים בתוך סטטיסטיקה ופרוגנוזות. אנחנו עומדים נגד כל הסיכויים וממשיכים הלאה לבלי חת, העם שלא ניתן לכבות אותו. יד ד' הכל יכול מדריכה אותנו כל הדרך. |
Timely Torah insights, stories, and anecdotes from your favorite TorahAnytime speakers, delivered straight to your inbox every week.
