"The TorahAnyTimes" Newsletter                                                                                                                                           Print Version              פרשת קרח  ו' ביולי 2019 | ג' בתמוז תשע"ט  Compiled and Edited by Elan Perchik

הרבנית ימימה מזרחי
לפצח את הצופן

במהלך חודש כסלו אני עושה משהו מיוחד עם תלמידותיי. אחרי כל שיעור, כמה מהבנות קמות ומספרות סיפורים על עצמן. הן מתארות אירועים המתארים נס פרטי או השגחה פרטית וללא ספק כולנו יוצאות מחוזקות.

פעם אחת כשדברתי לפני קבוצת נשים, לקראת סוף ההרצאה, אישה אחת סיפרה את הסיפור הבא על עצמה:

עברתי זמנים קשים בנישואיי, חיי היו אומללים ומאכזבים. לבסוף, נישואיי התפוררו והסתיימו בגירושין. בשבוע הראשון אחרי גירושיי הרגשתי כשבר כלי. לא ידעתי מה לעשות עם עצמי. נזכרתי שבשבת הקרובה יהיה יום הולדתי הארבעים ותהיתי איך אצליח לצלוח את כל זה לבדי. חיפשתי מקום לשהות בו בשבת וידעתי שהייתי צריכה למצוא בית של חברה שבו היידישקייט מלהיב, בית של משפחה מלאת חיים ואנרגיה. בעוד לא יכולתי לבלות עם מלאך, חיפשתי משהו קרוב בהתחשב במצבי המדכדך.

בסופו של דבר מצאתי חברה אשר בביתה הרגשתי בנוח ולשם הגעתי ביום שישי. בלי להגזים, בכיתי ובכיתי ללא הרף: ''למה כל זה קורה לי?'', קוננתי. ''זה לא הוגן וזה לא הגיוני!''. התלוננתי ודיברתי בציניות על מצב חיי, לא הייתי נתונה במצב רוח מרומם.

פתאום בעלת הבית הסתכלה בי ושאלה: ''איזו פרשה מקבילה לבת מצווה שלך?''. לא הייתי מוכנה לשאלה כזו ולא הייתי בטוחה מהי התשובה. עניתי: ''אין לי מושג. בבת המצווה שלי לא נאמתי. אני לא ממש זוכרת''.

בחיפוש לפי תאריך לידתי, היא מצאה את הפרשה המתאימה במהירות וחזרה אליי עם מידע זה.

''זו הייתה פרשת שלח'', אמרה. ''אוקיי, זה חדש בשבילי'', עניתי. ''למה שלא תפתחי חומש בפרשת שלח ותתחילי לקרוא? הפרשה עשויה לתת לך מושג על מה לעשות ולהשאיל כמה תובנות לחייך'', חברתי הציעה. וככה עשיתי.

כשהתחלתי לקרוא את הפרשה וחטא המרגלים נפרס בפניי התחלתי לחשוב: ''במה טעיתי? אולי בלשון הרע?'' לא הצלחתי 'לשים את האצבע' על מה בדיוק זה היה. שום דבר לא נשמע לי הגיוני ולא הייתי מסוגלת לחבר את הנקודות.

עד אותו רגע השקעתי זמן ניכר בקריאת הפרשה ולא התקדמתי לשום מקום והחלטתי לסגור את החומש. אך ברגע האחרון חברתי הסתכלה בי: ''אל תסגרי את החומש, רק תמשיכי לקרוא''. ישבתי שם והרגשתי כה גלמודה, החלטתי להמשיך לקרוא.

ואז ראיתי בדיוק את מה שהייתי צריכה. הגעתי לפרק י''ד פסוק י''א: ''ויאמר ה' אל משה: עד אנה ינאצני העם הזה, ועד אנה לא יאמינו בי, בכל האתות אשר עשיתי בקרבו?''

ואז זה היכה בי. המרגלים לא החכימו להבין שכפי שד' סיפק כל צרכיהם במדבר בצורה ניסית, כך ימשיך לטפל בהם ולהבטיח את כניסתם המוצלחת לארץ ישראל.

בעוד רעיון זה מבזיק במוחי, ידעתי שד' אומר לי: ''בתי היקרה, כמו שטיפלתי בך עד היום, האמיני שאמשיך לטפל בך...''

אפילו במצבים חסרי תקווה, ד' לצידנו ומזכיר לנו שהוא איתנו. אף פעם איננו לבד, לא משנה היכן אנחנו מוצאים את עצמנו בחיים. כל שעלינו לעשות הוא להתבונן באין-ספור פעמים שד' גילה לנו את חסדיו וברכותיו ולהבין כי, למרות שזה לא נראה כך, הוא ימשיך לעשות זאת.

הרב יום טוב גלזר
לרכוב על גלי החיים

זה היה יום יפהפה בחופי מקסיקו. שמים תכולים, מזג אוויר מדהים וגלים מושלמים לגלישה. הגל הממוצע באותו יום היה בגובה הנע בין 4.8 ל5.4 מטרים. חבריי ואני ישבנו על הגלשנים וסקרנו את האופק לראות את הגלים המתקרבים אלינו. אלו היו בין הרגעים הטובים בחיינו. אבל חיכינו בשקיקה למשהו יותר מעניין מאשר לחוות זמן נחמד במים הקרים.

היינו מודעים לכך שהסימן של גל מתקרב הוא שהאופק נעלם מטווח הראיה. בשל כך, כולנו שמרנו על עיניים פקוחות כדי לראות מאין יגיע הגל הבא. נהנינו להתחרות ולרכוב על הגל ראשונים במקום בו התנפץ. אבל הפעם קיבלנו הפתעה גמורה.

ללא התראה מוקדמת, קו האופק במלואו נמחק. גלים מפלצתיים פנו היישר לעברנו. הסתכלתי על חברי הטוב ביותר. ''בואו נצא מכאן!'', צרח. הוא סיבב את גלשנו לכיוון החוף והתחיל לחתור. ידעתי שאין לו סיכוי נגד הגלים הענקיים. ללא ספק הוא היה מאבד את המרוץ אל החוף והיה מתרסק עליו. ידענו שאם גל גדול מגיע לכיוון שלנו, העצה הטובה ביותר היא לחתור עמוק לתוך האוקיינוס ולנסות לגשש את הדרך לפני שהגל מתנפץ, לכן צעקתי לחברי להסתובב ולשחות החוצה. והוא הקשיב.

לפנינו היה חבר נוסף שלנו. הוא חתר החוצה והצליח לגבור על גל בגובה 7.6 מטרים ולהימנע מלהיות נשלך מעל גלשנו. כרגע, הוא היה בטוח. איתנו היה חבר נוסף. הוא הצליח לתמרן ולגלוש מעל הגל העצום. גם הוא בקושי הצליח. הגולש הבא היה במצב מסובך יותר: הגל התחיל כבר להתגלגל ושניות מועטות היו בינו לבין התרסקותו. למזלו, הצליח לצאת מהגל בדיוק בזמן. כעת, הגיע תור חברי ותורי להתמודד עם האתגר. אבל לא היינו מסוגלים לרכוב על הגל או לצאת ממנו. שפתו של הגל עמדה להתנפץ על פני המים.

דחפנו את עצמנו קדימה, בקושי הצלחנו למקם את חודם של הגלשנים מתחת לגל. בצורה כזו סללנו דרך במים. הצלחנו 'כחוט השערה', פשוטו כמשמעו.

אך כאן לא הסתיים הסיפור. גלים רבים היו לפנינו. המשכנו לחתור קדימה והשתפרנו מפעם לפעם. גולש אחד הצליח לעלות על הגל, אחד הצליח ונותר לו זמן פנוי, בעוד חברי ואני התקדמנו יותר טוב. שוב ושוב הצלחנו לתמרן מעל ומסביב הגלים העצומים.

ואז התחלתי לחשוב: ''האם באתי את כל הדרך עד למקסיקו רק כדי לשוטט מעל הגלים?'' וכך העברתי הילוכים. כשהגל האחרון התקרב, סובבתי את הגלשן שלי והתחלתי לחתור מהר ככל האפשר כדי לתפוס את הגל הענקי. הבעיה הייתה שגובה הגל היה יותר משבעה וחצי מטר. כאשר מנסים לרכוב על גל גדול, באמצעות גלשן גדול אפשר לחתור יותר מהר ולהיכנס לתוך הגל עצמו. אבל זה לא היה המקרה שלי. הגלשן שלי היה קטן ולא יכולתי לזוז במהירות הנצרכת כדי לתפוס את הגל. הוא נעשה יותר תלול מרגע לרגע, לא הייתה לי אפשרות להיכנס לתוכו.

בסופו של דבר הצלחתי להציב את עצמי על גבי הגל. ואז הגל הפך להיות אנכי לחלוטין. זה היה הרמז שלי. השלכתי את גלשני ועמדתי עליו. הבעיה היחידה הייתה שהגל היה אנכי מדיי כדי שאוכל ליצור איתו מגע. ואז צנחתי מגובה שבעה וחצי מטר.

נחתתי בקול רעש גדול על פני המים ולא הייתה לי מהירות קדימה. עם זאת, למרבה המזל, כמעט מייד הגל זינק לעבר החוף והמריא. כהרף עין מצאתי את עמצי בתוך צינור רם שהתקדם בקצב מהיר לעבר החוף. התכופפתי כדי לא להתגלגל וליפול.

במטרים הבאים רכבתי על הגל כמו ברכבת הרים ענקית עד החוף. כשהגעתי לבסוף אל החול הרעתי ''או-הו!''. עשיתי את זה. רכבתי על הגל במקום לתת לו לרכוב עליי.

החיים עצמם נמשלים לאנקדוטה שלעיל. הגולש הראשון הוא זה שנתקל בפחד, קופא, ורץ – הוא נסוג. הוא מזהה את הגלים האדירים והמוחצים שבחייו ומייד מחפש מקלט. אנשים אשר נוטים להימלט, בסופו של דבר, מובסים על ידי החיים. יום אחד הגלים ידביקו אחריהם וישאירו אותם במצב רגיש ופגיע.

הגולש הבא מתנהג בזהירות יתרה. הוא לא רץ לכל כיוון אך עדיין מחפש לרכוב על החלק העליון של הגל ולחמוק מהאתרגים. הוא אינו ממהר בבהלה, אלא הוא מתמרן בזהירות ומתהלך סחור-סחור סביב כל דבר שמפחיד אותו. במצבים מסויימים חכם לנהוג בזהירות, אך חרדת-יתר עלולה לעכב אותנו מהיכולת לחיות חיים ברמה המקסימלית. פחדים על נישואין, ילדים, מצב פיננסי או אורח חיים מובנים, אך אל לנו לתת לדאגות כאלה לפגוע באיכות חיינו. ד' חפץ שנחיה חיים בהם אנו משקיעים את עצמנו לחלוטין ונמנעים מלפחד לטעות או להיכשל.

הגולש השלישי הוא אדם שרוכב על גלי החיים. הוא מתמודד עם כל אחד מגלי החיים. במקום לסגת או להתגבר במהירות על האתגר, הוא חותר אל תוך הגל. הגולש הזה מבין שאין מקום להיסוס או חוסר אמון. לקבל רגליים קרות ברגע האחרון הינו דבר מסוכן ואינו מבשר טובות. וכאשר, למעשה, הוא מתעמת עם הגל ורוכב עליו, הוא חווה ריגוש שאין כמוהו. הוא חי כאלוף.

מטרת החיים היא לאמן עצמנו להיות כגולש האחרון. מבחן החיים הוא ללמוד כיצד להתמודד עם האתגרים שלנו, במקום לרוץ או להתחבא מהם. אם נתמקד נחרצות בהתמודדות עם המאבקים הגדולים ביותר שלנו ועם הפחדים הגרועים המאיימים ביותר, יש סיכוי גדול שנצא כשידינו על העליונה.

מחקרים הוכיחו שיש חמישה פחדים עיקריים בתוך כל אדם, והם (מהנפוץ לנדיר): 1 – חשש מדחייה, 2 – חשש מכישלון, 3 – חשש מחוסר שליטה, 4 – חשש מהלא נודע, 5 – חשש מכאב וסבל.

חשש מדחייה הוא ההתחבטות שיש לנו לגבי האופן בו אחרים תופסים אותנו. ייתכן ואיננו עומדים בסטנדרטים כאלה וכאלה? אולי הם חושבים שאנו לקויים, לא ראויים או לא מספיק בקיאים?

חשש מכישלון הוא תחושה סובייקטיבית. הוא נובע מחוסר אמון ביכולתו לבצע דבר בצורה נכונה או כבעל מסוגלות להשפיע משמעותית. הכישלון בהקשר זה אינו מתייחס לדרך בה אחרים שופטים אותנו אלא איך אנחנו שופטים את עצמנו.

חשש מחוסר שליטה. נכונה היא העובדה שנֵחַנּוּ בבחירה חופשית אך, בשורה התחתונה, השליטה בידיו של הקב''ה. אנו חייבים לעשות כמיטב יכולתנו, אבל למען האמת, אנו לא אחראיים.

חשש מהלא נודע. אף אחד אינו יודע מה ילד יום. אנו יכולים לתכנן אסטרטגית. אולם, אפילו אחרי שכל הגורמים נחשבים ושקולים – אין ערבויות.

חשש מכאב וסבל. בין אם זה מכאוב פיזי, נפשי או רגשי, אף אחד לא אוהב לחשוב על התמודדות מול אי-נוחות וצרות.

אם נחשוב לרגע, נסיק כי כל אחד מחמשת החששות הללו נמצאים בתוכנו. חלקם עשויים להיות בולטים וברורים יותר בעוד אחרים נמצאים בתת-מודע. בכל מקרה, כולם שם, ללא ספק. המטלה שלנו היא לגלות איזה פחד הוא הדומיננטי ביותר בתוכנו. אחרי שזה קורה, מגיע שלב החיפוש אחר הדרך היעילה ביותר להתמודד איתו ולהתגבר עליו.

מעניין לציין כי מחקרים דמוגרפיים אישרו כי מדינות שונות סובלות מפחדים אלה במינונים שונים. אלה הגרים בדרום אפריקה חששו במיוחד מלאבד את השליטה. בלוס אנג'לס, הפחד מדחייה הוא הדומיננטי ביותר: הדגש הרב על ההופעה החיצונית והשפע גורמים לדחייה ולניכור כואבים. במנהטן, הכישלון הוא הפחד מספר אחד: בעיר שבה ההצלחה הפיננסית מקנה את ערכו של האדם, מאמץ רב מושקע בביצוע מושלם. באנגליה, בשל גורמים תרבותיים שונים, נמצא שכל חמשת החששות נוכחים באותה מידה. נראה שהפסיכולוגיה האנושית מושפעת מהסביבה המקיפה את האדם.

כאשר אנו עומדים מול הים של החיים, הגלים עלולים להיראות מרתיעים. אתגרים רבים יגיעו אלינו, לפעמים באופן בלתי צפוי, ויאיימו להפיל אותנו. דאגות רבות יעלו על דעתנו, תלוי במקום מגורנו ובשלב החיים בו אנו נמצאים. אבל, בכל מקום ובכל זמן, עלינו לזכור את הגולש הרוכב על הגלים. אנו יכולים לבחור לעקוף את הבעיות בצורה מתמדת או למנוע את הסכנה בריצה למקלט, אך מה שיגרום לנו להיות אנשים טובים יותר היא ההתמודדות איתם באומץ. וכאשר נעשה זאת, נראה פריצות דרך מפתיעות שיפתחו נופים חדשים של הזדמנויות לא ידועות. אז נהיה מסוגלים לפתח את הפוטנציאל הטמון בכל אחד מאיתנו ולהגיע לשלמות המקיסמלית.

רכיבה על גלי החיים תבטיח שנצליח להגיע לחוף, אחרי מאה ועשרים שנה, כאלופי זהב. אז המורה והמאמן שלנו, הקב''ה, יטפח על שכמנו עם חיוך גדול.

מסר קצר מאת ד''ר שרה באריס

מספר חוקרים, ובהם ג'ון גוטמן, כותבים בהרחבה על רעיון בשם "לפנות זה לזה' ". לדוגמה, אישה מתעוררת בבוקר ואומרת, "וואו! היה לי חלום שלא ייאמן!" באותו רגע, הבעל יכול לבחור לומר, "זה נשמע נחמד, אבל אני לא פותר חלומות". אך, אם הוא בוחר ''לפנות זה לזה'', הבעל יאמר, "אני מאחר קצת לעבודה, אבל ספרי לי במהירות את החלום שלך". מאוחר יותר באותו יום, הבעל יחזור אל אשתו, "חשבתי על החלום שלך וזה הזכיר לי משהו ..." הרגעים המעטים שבהם אחד מבני הזוג "פונה אל האחר" ומציע את תשומת לבו לאחר - הוא חזק ביותר. בנישואין, כשאנו מראים שאכפת לנו באמת, גם אם זה משהו טריוויאלי או נמשך זמן קצר, ההשפעה מהדהדת זמן ארוך.