Parshat פרשת צו
Compiled and Edited by Elan Perchik
|
מרת חוי גרפינקל
רשימות מטיילות
''רווח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר'' (אסתר ד' י''ד)
כאשר הוזמנתי לנאום בשבתון בסינסינטי, ציינתי שיהיה עלי להכין שלושה נאומים – אחד לליל שבת, ליום שבת ולסעודה שלישית. הנחתי שיהיה לי מספיק פנאי לסדר את מחשבותיי לפני שבת, אז לא ניגשתי לעניין מייד; דחיתי אותו.
כאשר שמעתי שאהיה בסינסינטי לשבת, ידעתי שאני חייבת לצלצל למישהו. במשך כעשור, חברה שלי הציקה לי שאבקר אצלה בסינסינטי. בעבר אמרתי לה שאם היא תמצא מישהו שיטיס אותי לשם לנאום, אשמח לבלות איתה. אבל הרעיון ההוא מעולם לא יצא לפועל. במקום כך נשארנו מרוחקות ולא נפגשנו. אך עכשיו סוף סוף הזדמן לי להיפגש איתה. לפחות ככה חשבתי.
התקשרתי אליה והיא כמעט יצאה מדעתה: ''אני לא מאמינה! את הנודניקית הכי כשרונית שאני מכירה! בחרת בשבת היחידה שאני לא בבית!" היא הייתה חייבת להשתתף בכנס מסוים ולא יכלה לארח אותי. עכשיו הייתי 'תקועה'. אבל החברה שלי, אישה כל כך אכפתית, אירגנה בשבילי סידורים חלופיים. היא תיאמה שמישהי תאסוף אותי מנמל התעופה וסיכמה עם משפחה מסוימת שתארח אותי בשבת.
אך אז אבי חלה ואושפז בבית החולים. אני ואחיי התחלנו לשהות אצלו לשבת, לפי תור. אחר זמן-מה, ברוך ד', מצבו התייצב. אך עם השבתון המתקרב, זמני להכנת הדרשות היה מתקצר ועדיין לא ידעתי מה לומר.
הטיסה שלי היתה אמורה לצאת ביום חמישי בלילה ולנחות, בערך, בשעה אחת עשרה וחצי בסינסינטי. קיוויתי לישון טוב בלילה ולהכין את הנאומים מתישהו במשך יום שישי. אך אז הרעיון נגנז. הטיסה שלי התעכבה, ואז הייתי אמורה להגיע אפילו מאוחר יותר מאחת עשרה וחצי - שעה מאוחרת אבל בכל זאת הגונה… אך המצב לא השתפר. הטיסה התעכבה שוב. אחרי שני עיכובים אלו וטיסה מתישה, סוף סוף הגעתי לסינסינטי בשעה אחת וחצי לפנות בוקר.
הייתי כל כך עייפה. פנינה, נערה נעימה, באה לאסוף אותי לפי בקשת חברתי. ישבתי במקומי ברכב, לא נראיתי במיטבי. כשהגענו אל בית מארחיי בשעת לילה מאוחרת ועצרנו על השביל המוביל לביתם, הרגשתי מותשת לגמרי. אבל לפי השתלשלות העניינים עד כה, לא הופתעתי כאשר עמדתי בפני דילמה אחרת. ניגשתי אל הדלת והתברר שהאורות היו כבויים והדלהיתה סגורה. כמעט בכיתי מצחוק.
פניתי לפנינה ושאלתי, "מה לגבי ביתך?" "האמת היא שאני לא מסינסינטי, אלא מקליוולנד," היא אמרה. "אבל אני מתאכסנת אצל משפחה נהדרת. אין בעיה, תוכלי ללון שם." ברגע שאמרה את זה נשמתי לרווחה. לא היה סיכוי שאעיר משפחה שלא פגשתי מעולם. אז חזרנו לרכב.
כשהמשכנו בדרך פנינה פנתה אליי ואמרה: "את יודעת, את מתמודדת יפה במצב הזה." חשבתי על כל הדברים שהשתבשו ואמרתי: "ברוך ד', אבי חי ומתפקד בצורה מלאה. אני מרגישה רגשות-תודה כה גדולים כלפי ד'. ואני יודעת שהוא אותו א-לקים שגורם לכל דבר לקרות... אז אני לא מתלוננת." בזמן שפנינה הפנימה את דבריי, המשכתי: "אני רק דואגת על מה אדרוש בשבתון הזה. קיוויתי להגיע לסינסינטי בשעה ראויה ולישון טוב כדי שאוכל להכין משהו מחר, אבל עכשיו אינני יודעת מה יקרה מחר."
אחרי שסיימתי את דבריי אלה, פנינה התפרצה מייד: "אני יודעת בדיוק מה תאמרי בשבתון". לא הייתי בטוחה איך היא תדע מה אומר כשאני בעצמי לא ידעתי. ישבתי שם מבולבלת. "על מה את מדברת?" שאלתי. "אגיד לך כשנגיע הביתה."
הגענו לביתה. פנינה נכנסה והסתכלה בי. "גברת גרפינקל, אספר לך משהו. לפני שנתיים הייתי בכתה י"ב בקליוולנד, ובאת לנאום בשבתון. נאמת בליל שבת, ביום שבת ובסעודה שלישית. במוצאי שבת, הרבה בנות ניגשו אלייך, וגם אני, ואמרנו לך: ''מאד אהבנו מה שאמרת; השיעורים היו נפלאים! הבעיה היחידה היא שהיה יום שבת ולא יכולנו לרשום את דברייך. האם יש אפשרות לקבל עותק מהרשימות שלך?'' מייד כשאמרנו זאת, חייכת ואמרת לנו ''אשמח לתת לכן עותק מהרשימות שהבאתי, אך אינני חושבת שיעזרו לכן כל כך. מה שיוצא מפי אינו דומה למה שנרשם על הנייר. אולי קצת מהנאום שלי הוא בנייר, אבל לא כולו.''
"אבל היינו נחושות. ''אז, אולי תוכלי לרשום בשבילנו את הנאומים שלך, אפילו בקצרה?'' הכנות וההתלהבות שלנו 'להחזיק' בהשראה נגע לליבך; התרשמת. בעזרת כמה בנות אחרות, התחלת לשכתב את הרשימות בזמן שהקלדנו אותן''
כשסיימה פנינה לספר את הסיפור הנאה הזה שאירע לפני שנתיים בקליוולנד, שאלתי אותה איך זה יעזור לי עכשיו בסינסינטי. אך לא ידעתי שהסיפור עדיין לא נגמר.
"את לא מבינה," המשיכה פנינה. "נהניתי כל כך מהשיעורים ההם שבעצם הבאתי את הרשימות איתי לסמינר בארץ. וכשעזבתי את הארץ לבוא לסינסינטי, הבאתי אותם איתי גם כן. יש לי את הרשימות שלך כאן איתי. הנה הנאום שלך." ועם זה, היא מסרה לי הנאום, מודפס ויפה, עם רשימות לליל שבת, יום שבת וסעודה שלישית.
עמדתי שם המומה, מוחי החל לעבוד בזריזות. כמעט רציתי להתנצל בפני פנינה שהצטרכה לסחוב את הרשימות מסביב לעולם. אך אז נוכחתי לדעת שהרשימות שרשמתי יחד עם הבנות האלו לפני שנתיים היו לא רק לטובתן – הן היו לטובתי. ד' אמר לי: "את חושבת שאת רושמת את הרשימות רק בשבילן? בעוד שנתיים, יהיו לך תקופות קשות בחיים ואז ממש תצטרכי לרשימות האלו. ותהיה נערה, פנינה, שתיסע מקליוולנד לישרא-ל ואחר כך לסינסינטי ותביא את הרשימות בשבילך. סמכי עליי," ד' אמר "יש סיבה לכל דבר."
במילותיה של גברת גרפינקל עצמה: "כל פעם שאנו מתנסים בהשגחה פרטית בחיינו, אנו צריכים לעצור לרגע ולהתבונן. נדמיין מה היה קורה לו החברה שלי היתה בבית לשבת. היא היתה מארחת אותי ולעולם לא הייתי נפגשת בפנינה. ונדמיין שהמטוס לא היה מתעכב. שיחה זו עם פנינה לא היתה מתקיימת; היא היתה מביאה אותי היישר לבית מארחיי. ונדמיין שלא הייתי אומרת לה שלא ידעתי על מה אדבר. . . . אולי אני רק התכוננתי לשבתון הזה יום לפני כן. אבל ד' התכונן לשבתון הזה שנתיים מראש."
הרב אשר חיים לוין
זרש ואסתר: הרס ובניין
''ארורה זרש... ברוכה אסתר'' (פיוט שושנת יעקב)
כולנו מכירים שמות כמו מרדכי, אסתר, אחשורוש והמן, אולם יש דמות אחת בפרט שמציגה תפקיד בלתי נפרד במגילה, למרות חוסר פרסומה. זרש, אשתו של המן הידועה לשמצה, נזכרת רק ארבע פעמים במגילה. היא עומדת חרש מאחורי הקלעים אך הוגה מזימות רשע כנגד היהודים. אם נעיין בסיפור שלה לעומק, נגלה תובנות מדהימות לתוך השכבות העדינות בסיפור פורים.
אחרי שאסתר הזמינה את המן למשתה שהיא הכינה לאחשוורוש, מצב רוחו הטוב של המן מתדלדל במהירות. המן רואה את סירובו הנחרץ של מרדכי להכיר בו, וחוזר הביתה מוטרד וזועם. הוא פורק את תסכולו עם אשתו ויועציו, שמציעים לו לחסל את מרדכי. "יעשו עץ גבוה חמשים אמה," היא אומרת "… ויתלו את מרדכי עליו" (אסתר ה' י''ד).
המדרש מפרט שלהמן היו שלוש מאות שישים וחמשה יועצים, תואמים לימי לוח השנה השמשית. אבל אשתו היתה גדולה מכולם. לכן, המגילה מציגה את דעתה בנפרד: הדרך להרוג את מרדכי היא בשיטת מיתה שאף יהודי בהיסטוריה לא ניצל ממנה.
הם לקחו קורה בגובה חמישים אמה, שפעם היתה חלק מתיבת נח ושימשה כיסוד בית המן. המדרש מסביר שזרש ציוותה לפועלים להרוס את ביתה כדי להוציא את הקורה ולהכין אותה למרדכי. וכמובן, השתלשלות העניינים משנה כיוון: העץ איננו מיועד למרדכי כי אם להמן ומזימת זרש מתהפכת. רק אז, מפוחדת על חייה, זרש ברחה. לבסוף היא ירדה מנכסיה אל חיים של קבצנות והיא הוצאה להורג.
המדרש על הפסוק "חכמת נשים בנתה ביתה ואוולת בידיה תהרסנו" (משלי י''ד א') מסביר ש"חכמת נשים" רומז לאסתר וה"אוולת" רומז לזרש.
באופן דומה, הפיוט שושנת יעקב, אוצו שרים אחרי קריאת המגילה, מסתיים בבית "ארור המן אשר ביקש לאבדי; ברוך מרדכי היהודי. ארורה זרש אשת מפחידי; ברוכה אסתר בעדי."
כפי שניתן לראות בבירור בשני המקורות הללו זרש ואסתר מתנגדות זו לזו. זרש ומזימתה לעקור את היהודים מבוטלת על ידי נסיונות הנחושים של אסתר להציל אותם מהשמדה. מה שנותר מעורפל, לעומת זאת, הוא למה בדיוק זה מקביל. מדוע אסתר נמדדת ליד זרש ולא לוושתי המלכה?
כדי לנתח את אופיה של זרש כראוי, צריכים להתחשב בהערה מסתורית של האריז"ל: זרש היתה כמו זנב של נחש וכרגל הנמשך למטה של האות ק'. מה פירוש?
כאשר אדם הראשון, פסגת היצירה, חונן בחיים, התורה אומרת שד' בירך אותו. לפי פשוטו, אדם היה אמור להיות התגשמות כל הברכה שבעולם. עניין הברכה, מסביר הרב חיים מוולוז'ין, הוא להכיר שד' הוא מקור כל הברכה והצינור בו הטוב זורם לעולם. מבחינה זו מהולל הצדיק, שהוא מהווה את הצינור בו הברכה באה לעולם ואילו הרשע מגונה שהשיג את ההיפך. הרשע, ברודפו את מטרתו הזדונית, מרחיק את המין האנושי מהגיעו להגשמתו ורק מביא קללה לעולם.
אמרו חז"ל שאדם וחווה נבראו כאחד ורק אז נפרדו (עירובין י''ח ע"א). הם היו מאוחדים בגן עדן וחווה היתה אמורה להביא ברכה לאדם ולעולם כולו. היה זה משום שאישה התומכת בבעלה ובמשפחתה מביאה קדושה וטובה לביתה. רבי יוסי היה קורא לאשתו "ביתי" (שבת קי''ח ע"ב) כי היה מכיר בתפקידה החשוב בבריאת היסוד והתשתית ברוחניות שלו.
מבחינה זו, אישה יכולה לבנות או להרוס את ביתה. אם היא חכמה, כדברי שלמה המלך, היא תבנה את ביתה; מאידך גיסא, אם היא אוולת, היא תהרוס אותו ותביא חורבן לה ולמשפחתה. אסתר, דוגמה חיה לאשת חיל, נזכרת תמיד כאישה חכמה שתמכה בבעלה, מרדכי, ושמרה על חיי כלל ישרא-ל. זרש, מאידך, עשתה בדיוק ההיפך. מלבד זאת שלא היתה נאמנה בנישואיה להמן, מזימתה להרוג את מרדכי גרמה לנפילת בעלה. היא היתה תמצית אישה האוולת. תחבולותיה המרושעות הרסו בפועל את חיי בעלה ובניה.
מסיבה זו היא מושווית לזנב של נחש ולרגל מהאות ק'. כשהנחש הקדמוני הצליח לפתות את חווה לחטוא באכילה מעץ הדעת בגן עדן הובאה קללה לעולם. איזה עונש סבל הנחש? קצצו רגליו וידיו (בראשית רבה כ':ה'). מעכשיו הנחש יהיה מוכרח לזחול בדרכו.
זנב הנחש הוא, בן זמנית, נקודת ייצובו ומקום שבריריותו. הוא המקום בו יוכל לזוז או להנצל מידי המבקש ללכודו. דבר דומה יש ברגל אות 'ק'. לעומת האותיות הנמצאות במילה "אמת," העומדות בשתי רגליים ובצורה יציבה, כל האותיות במילה "שקר" עומדות בנקודה אחת בלבד, כסמל לעובדה שהאמת תתקיים ואילו השקר יתמוטט. לאור כך, חידשו חז"ל את הביטוי "לשקר אין רגליים" (ראה שבת ק''ד ע"א). זוהי הסיבה בגללה הנחש איבד את רגליו. הוא פיתה את חווה לחטוא בערמה ולכך נענש באיבוד רגליו התומכות.
לפי דעה אחת, גם חוה היתה מעוצבת ממשהו הנראה כמו זנב שהיה חלק מגוף אדם הראשון בבריאתו וכך היו מחוברים (עירובין יח ע"א). בתור אישה, גם היא דומה לזנב. היא יכולה לתמוך בבעלה או להפיל אותו ולהביא אותו לחורבן.
הנה ההבדל בין זרש לאסתר. זרש החליפה ברכה לקללה: במקום לתמוך בבעלה, היא גרמה לנפילתו. אסתר, מאידך, הגשימה את תפקיד הנשי הטהור והביאה את מרדכי ואת כלל ישרא-ל לישועה.
כזו היא ההשפעה הבלתי נתפסת שיש בידיה של כל אישה. היא המאחדת את משפחתה וסביבתה. היא יכולה לבחור ללכת בדרכה של אסתר ולהוביל אותם לחיי ברכה, "אורה ושמחה וששון ויקר" (אסתר ח' ט''ז).
Timely Torah insights, stories, and anecdotes from your favorite TorahAnytime speakers, delivered straight to your inbox every week.
